ת"א 30655-07-13

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע מהנתבעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת נסובה סביב הערכת הנכות האורתופדית ואי הגשת הראיות הטובות ביותר על ידי הנתבע – תקליטור ובו סרטוני מעקב של התובע. בית המשפט דחה את טענות התובעת ואימץ את קביעות המומחה מטעם הנתבעת. בית המשפט מצא כי התקליטור קביל כראיה, למרות התנגדות התובע המבוססת על כלל הראיות הטובות ביותר וחוק הגנת הפרטיות. נקבע כי הנתבעת נהנתה בתום לב בצילום הסרטונים, בהם נראתה התובעת רוקדת בחתונת בנה, ומשכך, הסרטונים לא פגעו בפרטיותה. בית המשפט נקט משנה זהירות כשדחה את חוות דעתו של המומחה אשר ייחס חלק מנכות עמוד השדרה הצווארי של התובעת למצב קודם והפחית את הנכות הקשורה לברך לאחר שצפתה בסרטונים. בית המשפט קיבל את טענות המומחה, ומצא אותן מעוגנות בראיות ובידע מקצועי. באשר לנזק, פסק בית המשפט לתובע 41,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, 7,000 ₪ בגין עזרה בעבר ובעתיד, 20,000 ₪ בגין הוצאות בעבר ובעתיד ו-21,933 ₪ בגין נזק לא ממוני בסך כולל של 107,933 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הסכומים צמודים ונושאים ריבית על פי דין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.