תפ"ח 1037/05

תקציר

כתב האישום נגד הנאשם מייחס לו רצח בכוונה תחילה של נאיף אבו סרחאן, יחד עם בני משפחה נוספים, כדי לנקום את מות אחיהם. על פי כתב האישום, הנאשם ובני משפחתו קשרו קשר לרצוח את נאיף. הנאשם עקב אחר תנועותיו של נאיף והצטייד בנשק. ב-12 בינואר 2005 נסעו הנאשם ושבעה מבני משפחתו בשלושה כלי רכב לצומת ראם כדי לארוב לנאיף. הם הסוו את פניהם והיו חמושים באקדח, סכין וגרזן. נאיף הגיע למקום והנאשם עקב אחריו למושב בני ראם, שם נאיף נקלע למארב ונרצח. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי לא קשר קשר לרצוח את המנוח ואין לו כל קשר לכך. התביעה הסתמכה על דברי הנאשם בפני מודיע שישב עמו במעצר. ההגנה טענה כי הדברים אינם קבילים משום שהנאשם היה מאוים ומאוים על ידי המודיע. התביעה הסתמכה גם על הודאה שמסר הנאשם בחקירתו. ההגנה טענה כי ההודאה אינה קבילה בשל הבטחות שווא, איומים והפחדות. בית המשפט קבע כי הדברים שאמר הנאשם למודיע היו קבילים בראיות ונאמרו מרצונו החופשי של הנאשם. עוד קבע בית המשפט כי הודאותיו של הנאשם בחקירתו קבילות אך אינן אמינות ככל שהן מתייחסות לטענת הנאשם כי פעל לבדו. בית המשפט מצא כי טענת האליבי של הנאשם בנוגע למעשיו בבוקר הרצח אינה אמינה. עוד קבע בית המשפט כי הנאשם היה אחד המבצעים העיקריים של הרצח ולא רק סייען. בהתאם לכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם ברצח.