ת"א 189/03

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על כמה משרדים בבניין שנקרא בניין המילניום בטבריה. הנתבעת, שהייתה הבעלים החלקית של הקרקע עליה ממוקם הבניין, מכרה את המשרדים המדוברים לתובעים. עם זאת, הנתבע שיעבד בעבר משרדים אלה לאדם אחר, פרג'ון, כבטוחה להלוואה. התובעים טענו כי לא ידעו על התחייבות זו ופעלו בתום לב בעת רכישת המשרדים מהנתבעת. מנגד, טען פרג'ון כי התובעים היו מודעים להתחייבות וקשרו קשר עם הנתבע להונותו. בית המשפט פסק לטובת התובעים, והגיע למסקנה כי התובעים אכן התקשרו בעסקה אמיתית עם הנתבע ולא היו מודעים להתחייבותו של פרג'ון. יתר על כן, בית המשפט קבע כי פרג'ון פעל בחוסר תום לב בכך שלא רשם הערת אזהרה בדבר זכויותיו, שהייתה מתריעה בפני קונים פוטנציאליים כמו התובעים. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי זכויות התובעים במשרדים עדיפות על אלה של פרג'ון. בנוסף, עמד בית המשפט על תפקידו של בנק (הנתבע מס' 4) אשר העמיד משכנתא לתובעים לצורך רכישת המשרדים. נמצא כי הבנק פעל בסבירות ובתום לב, ולכן זכותו על המשרדים הועדפה על פני זכותו של פרג'ון. בעקבות זאת הורה בית המשפט על הפסקת ההליכים של פרג'ון למימוש המשכון על המשרדים והורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתו. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים, ואילו פרג'ון חויב לכסות הן את הוצאות התובעים והן את הוצאות הבנק. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים וכלל סכומים כספיים ספציפיים.