ע"א 521/65

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין ניכוי מס הכנסה בגין פיצויי פיטורים. החברה המערערת התפרקה ולא יכלה לשלם לעובדיה את פיצויי הפיטורין, ובמקום זאת העבירה את נכסיה וחובותיה לבעלי מניותיה. השאלה הייתה האם העברה זו מזכה את החברה בניכוי מס בגין פיצויי הפיטורים בשנת המס 1963. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. השופטים קבעו כי משמעותו הברורה של סעיף 18(א) לפקודת מס הכנסה מחייבת תשלום פיצויי פיטורים ישירות לעובדים בתוך שנת המס כדי להיות זכאים לניכוי. לטענתם, לשון הפקודה אינה משתמעת לשתי פנים ואינה מאפשרת פרשנות שתכיר בפיצויי פיטורים שהועברו לצד שלישי כזכאים לניכוי. זאת ועוד, העברת חובות החברה לבעלי המניות לא היוותה תשלום פיצויים קבוע, אלא תמורה מוסכמת לנטילת חובות אלה. לפיכך, הגיעו השופטים למסקנה כי החברה לא עמדה בדרישות לניכוי מס לפי סעיף 18(א). לסיכום, פסק הדין מדגיש את חשיבות ההיצמדות ללשון החוק בכל הנוגע לניכויי מס, ומדגיש כי הפעולות הננקטות, ולא תרחישים היפותטיים, הן הקובעות את חבות המס. השופטים פירשו את הדינים הרלוונטיים בקפדנות, והובילו למסקנה כי המערערת אינה זכאית לניכוי פיצויי פיטורים בנסיבות הנתונות.