על"ע 1/88

תקציר

התיק סובב סביב ערעור וערעור נגדי על גזר דינו של עורך דין על ידי בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין בעקבות הרשעתו בעבירות של שוחד ומרמה. בית המשפט העליון הדגיש את האופי הקריטי של האמון ביחסי עורך דין-לקוח ואת ההשפעה המזיקה של הפרות אתיות על המוניטין של מקצוע עריכת הדין. נטען כי יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים על עורכי דין המפרים סטנדרטים אתיים אלה. בית הדין הכיר בנסיבות אישיות בהליך משמעתי, אך העדיף את האינטרס הציבורי. בקשותיו של המשיב להקלה בעונש התבססו על בעיות נפשיות של משפחתו ובעיותיו הבריאותיות, כאשר נשיא המדינה המתיק חלקית את עונשו. עם זאת, שני הצדדים לא היו שבעי רצון מהחלטת בית הדין להטיל השעיה של שנה, כאשר המשיב ביקש הפחתה, והוועדה המחוזית דגלה בהשעיה לצמיתות. בסופו של דבר החליף בית הדין הארצי את ההשעיה בפועל בנזיפה בלבד ובהשעיה על תנאי למשך חמש שנים, שהוועדה המחוזית מצאה כמקלה מדי. השופט מלץ, בתמיכת המשנה לנשיאה מ' אלון והשופט ד' לוין, החליט כי אין די בעונש הקל של בית הדין הארצי, והציע להחזיר את שנת ההשעיה שהוטלה תחילה על ידי בית המשפט המחוזי. פסק דין זה, שניתן ב-9 בינואר 1989, מדגיש את המתח בין הנסיבות הפרטניות לבין שמירה על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין.