ת"א 29124-12-12

תקציר

בני הזוג התובעים טענו כי הם הבעלים של דירה אותה מכר התובע לכאורה לנתבע מס' 1, בטסון, אשר מכר אותה לנתבע מס' 2, מזרחי. התובע המשיך להתגורר בדירה כשוכר לאחר המכירה. התובע טען כי החתימות על חוזי המכר היו מזויפות, וכי המכירה הייתה תוצאה של תרגיל "עוקץ", וביקש הצהרה כי הם בעלי הדירה. הנתבעים טענו כי התובע ידע בדיוק על מה הוא חותם, וכי החתימות הן שלו. בית המשפט מצא כי התובע אכן חתם על המסמכים, אך מכירת הדירה מקורה בהלוואה שנטל התובע ממלווה, יואל, ונועדה לפרוע את החוב מההלוואה. עוד קבע בית המשפט כי יואל היה הרוכש בפועל של הדירה מהתובע ומי שמכר אותה למזרחי, תוך שימוש בבטסון כאיש קש. כמו כן, קבע בית המשפט כי התובעת לא קיבלה כל תמורה ממשית בגין מכירת הדירה, למעט החזר המשכנתא ותשלום של 34,000 ₪, וכל תשלום אחר הוא פירעון החוב הנובע מההלוואה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מכירת הדירה נועדה לפרוע את חובו של התובע בגין ההלוואה, וככזו היא פסולה משום שאינה עומדת בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות המחייב חוזה הלוואה בכתב עם גילויים מפורטים. לפיכך, חוזה המכר, בהיותו מימוש פירעון ההלוואה, היה בלתי חוקי ומבוטל. בהתאם לכך, נקבע בפסק הדין כי חוזה המכר בין התובעת לבטסון בטל, יש להשיב לתובעת את רישום הזכויות בדירה, ועל מזרחי להסיר את המשכנתא על הדירה ולהשיב את התשלומים ששילמו התובעים בהסדר זמני. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.