ת"א 2001/04

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא שרק אחד מארבעת התצהירים יכול לשמש כראיה. תצהירו של ניצב שלמה גל ייחשב כראיה לדברים שנאמרו בו, אך לא כראיה לאמיתותם. שלושת התצהירים האחרים - של יהודית קרפ, עמי קובו ואלון בכר - מבוססים ברובם על מידע מכלי שני וחוות דעת אישיות, ולכן לא יתקבלו כראיות. הם נתפסים במידה רבה כספקולטיביים ומגמתיים, והמידע שהם מעבירים כבר הוגש בצורות אחרות, מה שהופך אותם למיותרים. פסק הדין, שניתן בהעדר הצדדים ביום 11.1.07, מדגיש את מגמת הגמישות הקיימת בדיני הראיות בישראל, תוך השארת שאלת משקלן של הראיות עד לשלב הסופי של הצגת התיק. עם זאת, התצהירים המדוברים אינם נהנים ממגמה זו, בשל אופיים הספקולטיבי והבעת עמדה מהותית.