פ"א 12100-09-20

תקציר

המערער הורשע בכך שבנה על שטחו מבנה גדול ללא היתר ועשה בו שימוש שלא כדין. ערעורו על הכרעת הדין וגזר הדין נובע משלוש טענות עיקריות. ראשית, טוען המערער כי שגה בית משפט קמא בכך שלא אפשר לו לחזור בו מהודאתו, בטענה שלא הבין עד תום את האישומים נגדו. שנית, הוא קובע כי "פיצול ההרשעה" אינו תקף במשפט הפלילי ודינו להתבטל. לבסוף, הוא טוען כי ממדי הבניין לא הוכחו בשל הגשת ראיות בלתי קבילות. עם זאת, לאחר בחינת חומר הראיות, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהכרעת הדין ובגזר הדין. בקשתו של המערער לחזור בו מהודאתו אינה נתמכת בראיות משמעותיות ונראית כתמרון טקטי לעיכוב ההליכים. גם טענתו בדבר "הרשעה מפוצלת" אינה משכנעת, שכן מהות האישום נותרה בעינה, וכל פגם טכני לא גרם לעיוות דין. בנוסף, בית המשפט מקבל את הראיות שהוצגו לגבי מידות המבנה ומוצא אותן קבילות. הימנעותו של המערער מלהציג כל ראיה נגדית או להעיד מחזקת את טענת התביעה. כמו כן, גזר הדין, הכולל הריסה של המבנה כולו, הוא הולם ומצוי בטווח העונשין המקובל. בהיעדר טענות ראויות, הערעור נדחה במלואו.