ת"א 19309/97

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד עו"ד כץ, בטענה כי עו"ד כץ לא פעל אמת בעת הגשת בקשה לצו מעצר בגין אי תשלום חוב. הטענה התבססה גם על הטענה כי עו"ד כץ לא ציין את כל העובדות בבקשה, ובפרט את התשלומים האחרונים של התובע. התובע הגיש תביעה זו במהירות, תוך שבוע מרגע שפנה למנהל ההוצאה לפועל בבקשה לבטל את צו המעצר. עו"ד כץ טען כי יש לדחות את התביעה על יסוד דוקטרינת ההשתק, שגם עליה לא נטען על ידי התובע. השופטת הסכימה כי יש לדחות את התביעה, בעיקר משום שמהחלטת ראש ההוצאה לפועל משתמע כי גם אם עו"ד כץ היה מציג את כל המידע, עדיין היה ניתן צו המעצר – חובו של התובע עלה על הסכום הנקוב בבקשת צו המעצר. יתר על כן, השופט החליט כי התובע מחויב להחלטת ראש ההוצאה לפועל ואינו יכול להעלות שוב את אותן טענות. התביעה נגד עו"ד כץ נדחתה, וגם הודעת הצד השלישי שהגיש עו"ד כץ נגד עו"ד ננר נדחתה כמיותרת לדיון. התובע חויב לשלם לעו"ד כץ את הוצאותיו בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.