דנ"פ 64/98

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס למקרה של מניפולציה בניירות ערך ובאג"ח. מספר מבקשים, עובדי בנק דיסקונט, הורשעו בעבירות שונות הקשורות לקשירת קשר, מניפולציה בניירות ערך ואגרות חוב ושוחד. הם ערערו על הרשעות אלה לבית המשפט העליון, וערערו באופן ספציפי על הרשעתם בשוחד. בית המשפט העליון פסק נגד המבקשים ואישר את הרשעתם. פסק הדין קבע פרשנויות חדשות להגדרות של עבירות שוחד, לרבות מצבים בהם צד שלישי תורם או מסייע ליצירת ניגוד עניינים לעובד ציבור. פסק דין זה הרחיב את היקף האחריות הפלילית בגין מתן או קבלת שוחד. לאחר מכן ביקשו המבקשים לקיים דיון נוסף כדי לערער על פרשנות זו של עבירת השוחד, שלדעתם סותרת את הרציונל העומד מאחורי העבירה. הם טענו כי יש צורך בקשר בין השוחד לבין ניגוד העניינים וכי פסק הדין אינו ברור לגבי עיתוי בחינת העבירה. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי חידוש הנושא או קביעת תקדימים משפטיים חדשים אינם סיבה מספקת להצדיק דיון נוסף. דיונים כאלה שמורים לנסיבות חריגות, שלא היו קיימות במקרה זה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו לקבוע את הדין על סמך העובדות שהוצגו, וכי באופן עקרוני תיקים נדונים פעם אחת ומוכרעים על ידי הרכב השופטים. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה.