ת"א 2495-03-23

תקציר

התיק עוסק בהעברת כספים כתמיכה לעמותות על ידי משרד החינוך שהושגו במרמה על ידי הנאשמים. התובעת, משרד החינוך, תבעה את הנתבעים להשיב את הכספים. הנתבעים טענו כי יש לדחות את טענות התובעים בשל קיומו של מעשה משפטי בעקבות ההליך הפלילי נגדם, בו דחה בית המשפט את ערעור התובע שביקש לחלט את רכושם הפרטי של הנתבעים. עוד טענו כי הושגה הסכמה בין הצדדים בתיק הפלילי כי המדינה לא תיגע בנכסים הפרטיים של הנאשמים. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו קיומו של מעשה בית משפט או הסכם כלשהו המונע מהתובע לרדת לנכסיהם הפרטיים של הנתבעים. לפיכך, נדחתה הטענה כי יש לדחות את התביעה בנימוקים אלה. באשר להיקף הפיצויים שעל הנתבעים לשלם, קבע בית המשפט כי יש להחשיב רק את הכספים שהמדינה לא התכוונה להעביר לסטודנטים כנזק שנגרם על ידי הנתבעים, שעובדתית נקבע כי הוא עומד על 24 מיליון שקל. באשר לחלקם של הנתבעים בתשלום, החליט בית המשפט כי על הנתבעים לשאת בתשלום בהתאם לחלקם היחסי, אשר ייקבע בהתאם לתקופת העסקתם או מעורבותם במרמה. נאשמים 1, 3 ו-7, שהיו מעורבים בהונאה לאורך כל תקופת כתב האישום, היו אחראים ביחד ולחוד למלוא סכום פסק הדין. יתר הנאשמים היו אחראים לתשלום בהתאם לתקופה בה ביצעו את מעשי המרמה. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע 50,000 ₪ כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.