עת"מ 403/05

תקציר

העותר שכר נכס בירושלים משנת 1976. חשבון הארנונה של הנכס הועבר על שמו בשלב מסוים, אך לטענתו זה היה לאחר שעזב את הנכס בשנת 1983. בעירייה, לעומת זאת, טוענים שזה היה בזמן שהוא עדיין התגורר שם. בשנת 1994 רשמה העירייה אדם נוסף כבעל הנכס בעקבות סקר. העותר קיבל בשנת 2003 הודעת חוב ארנונה בגין החזקה בנכס בתקופה שהסתיימה בשנת 1993. הוא פנה לעירייה בבקשה לבטל את החוב, אך סורב. לאחר מכן עתר העותר לבית המשפט, בטענה כי לא היה בבעלותו הנכס בתקופה הנדונה וכי יש לבטל את החוב בשל שיהוי יתר, חוסר מינהל תקין וחוסר הגינות. העירייה טענה מנגד כי היה על העותר להודיע להם על עזיבתו, וכי זכויותיהם נותרו בעינן. כן הזכירו פסק דין קודם נגד העותר בעניין חוב ארנונה, אותו הכחיש. בית המשפט פסק לטובתו של העותר, וציין כי מחדלו להודיע לעירייה על עזיבתו הפך אותו ל"מחזיק רשום", והפך אותו לחייב בחוב. עוד קבע בית המשפט כי טענת העירייה בדבר פסק דין קודם נגד העותר לא הוכחה. בשל נסיבותיו הספציפיות של המקרה, לרבות איחור יתר במשלוח הודעת החוב ומעמדו של העותר כמחזיק רשום, קבע בית המשפט כי הודעת התשלום משנת 2003 אינה תקפה. עוד צוין בפסק הדין כי לא ניתן להעלות חלק מטענות העותר באמצעות ועדת הערר במסגרת חוק הרשויות המקומיות, והעירייה לא הביאה כל ראיה להודעות תשלום מוקדמות. לפיכך העתירה התקבלה, והודעת התשלום משנת 2003 בוטלה ללא צו הוצאות.