ת"ק 4552/07

תקציר

המקרה המדובר הוא בתביעת פיצויים של נוסע ברכבת כנגד חברת רכבת ישראל בע"מ בגין מקרים רבים של עיכוב וביטול רכבות. פסק הדין, לטובת התובעת, מכסה מספר היבטים. ראשית, השופט מאשר כי לנתבעת יש סמכות לאשר פיצויים על פי הנוהל הקיים, התואם את התקנות. הנוהל, המפצה נוסעים על עיכובים העולים על 30 דקות, הינו כדין ובסמכותו של מנכ"ל החברה הנתבעת לפעול בהתאם. השופט גם אינו מוצא ניגוד עניינים שיפסול את ההליך, אך מדגיש את הצורך בהגברת הפיקוח על הנאשם על ידי משרד התחבורה. שנית, מטעמים חוזיים, השופט קובע כי הפיצוי שנקבע בהליך מהווה פיצוי מוסכם, שהתובע אינו זכאי לעלות עליו. על החוזה בין הנוסע לנתבע חלות פקודת מסילות הברזל ותקנותיה, שהנתבעת מחויבת בהן, והנוהל הוא חלק מתנאים אלה. שלישית, באשר לדיני הנזיקין, השופט קובע כי התובע לא הוכיח די הצורך רשלנות מצד הנתבע. העיכובים נגרמו עקב תקלות בלתי צפויות, וחובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת כלפי הנוסעים אינה משתרעת על נסיבות אלה. לבסוף, השופט פוסק לתובע פיצוי בגין שמונה אירועים של עיכובים מעל 30 דקות, שני אירועים של נסיעות שבוטלו ועלויות נוספות. התשלומים יצטברו בריבית עד למימושם.