ע"ז 1310/07

תקציר

עניינו של התובע סובב סביב בקשתו של התובע מבית המשפט לענייני משפחה להכריז על אביו, מ.י.א.א, כנעדר ונפטר בשנת 1946. תביעת התובע נתקלת בהתנגדות מצד בעל העניין, האפוטרופוס הכללי, אשר מבטל את פסק הדין הקודם שהעדיף את התובע. השופטת פותחת בדחיית טענות התובע בדבר מעמדו של ה-ANN וצו הירושה שהושג קודם לכן, אשר שניהם חסרי שחר. השאלה הקריטית היא האם התובע סיפק ראיות מספיקות להוכחת היעלמותו ומותו של אביו בשנת 1946. השופט מציין כי החוק מאפשר לבית המשפט להכריז על אדם כנעדר וכמת לאחר שחלפו שבע שנים מאז היעלמותו, אך הדבר אינו מתיישב עם טענת התובע כי ההיעלמות התרחשה בשנת 1946. עדי התביעה, בהם אמו וחברתו של מ', מעידים על היעלמותו של מ', אך תצהיריהם אינם חד משמעיים ואינם תואמים זה את זה. יתר על כן, השופט מוצא חשד בכך שהתובע לא זימן לעדות את אחיו פ', שקיומו סותר את טענת היעלמותו של מ' בשנת 1946. מרישומי מרשם האוכלוסין של פ' ומתעודת הלידה עולה כי למ' אכן נולד בן בשנת 1948, שנתיים לאחר ההיעלמות הנטענת, וטיעוני התובעת כנגד אמיתות מסמכים אלה אינם משכנעים. ככלל, השופט מגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא סיפק ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. לפיכך, השופט פוסק נגד בקשת התובע ודוחה את התביעה, תוך שהוא מחייב את התובע גם לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין, בסך 12,000 ₪. פסק דין זה ניתן בהעדר שני הצדדים ומתיר פרסום ללא גילוי פרטים מזהים.