בר"ע 2469/05

תקציר

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות לטובת התובעת. התובע, מאלף כלבים, טען כי הנתבעת, שרכשה ממנו כלב, לא הצליחה להחזיר את הכלב לאחר האילוף, ותבעה החזר הוצאות אחזקת הכלב. הנתבעת טענה כי התובעת הסכימה לאמץ את הכלב וכי היא אינה יכולה להחזיק אותו בעצמה. בית משפט קמא פסק לטובת התובעת, והביא את הנתבעת לבקש רשות ערעור בטענה שבית המשפט סירב לדחות את הדיון ולא אפשר לה לחקור את התובעת חקירה נגדית או להביא עדים. עוד טענה כי פסק הדין של בית המשפט הושפע מבדיקת פוליגרף, לה הסכימה אך לא לקחה בסופו של דבר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ולא מצא פגמים בניהול ההליך. בית המשפט ציין את שיקול דעתו של בית משפט קמא בסירובו לדחות את הדיון והדגיש כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בנקל בממצאים עובדתיים. בית המשפט המחוזי גם לא מצא כל הצדקה לטענות הנתבעת בעניין בדיקת הפוליגרף, במיוחד נוכח חוסר תום הלב שלה בסיכול הבדיקה למרות הסכמתה ונכונות התובע לעבורה. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשת ביקשה בעבר מבית משפט קמא לפסול את עצמה, בקשה שנדחתה, אך היא לא ערערה על החלטה זו. בקשת רשות הערעור נדחתה אפוא, והנתבע חויב לשלם את הוצאות המשפט של התובע.