עב"ל 27169-02-13

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם יש להכיר בטינטון של המערער כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק, הקובע תנאים ספציפיים לתביעות בגין ליקוי שמיעה וטינטון הקשורות לעבודה. עיקר הטענה נסובה בפרשנותו של סעיף 84א(ב)(3), הקובע כי אין להכיר בטינטון אלא אם הפגיעה בתפקוד עקב טנטון חייבה בקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, המתועדות ברשומה רפואית. בית המשפט מכיר באופיו הסובייקטיבי של הטינטון, שאינו ניתן למדידה מדעית, ומכאן הצורך לבחון את אמיתות התלונות. בפסקי דין קודמים נקבעו קווים מנחים לקביעת בקשות חוזרות ונשנות, שאינן זמניות לחלוטין אלא תלויות גם בנסיבות. בית המשפט מקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ביקוריו של המערער אצל הרופא בחודש נובמבר 2007 היוו בקשה אחת, ולא ניתן להחשיב ביקור מאוחר יותר לאחר פנייה לעורכי דין כבקשה נוספת. זאת ועוד, היעדר ראיות רפואיות התומכות בטענות המערער, לצד סמיכות הבקשות, מובילים למסקנה כי המערערת לא מילאה אחר תנאי סעיף 84א(ב)(3). המערער הפנה גם לנספח ב', אשר הכיל לכאורה את אישור רופא המוסד לתביעת הטינטון שלו. עם זאת, מסמכים אלה אינם נחשבים לחוות דעת רפואיות אלא לאוסף נתונים הקשורים לתנאי הסף. רק טופס אחד, מיום 30.11.2008, ממליץ לאשר את התביעה, אך לא ברור אם הדבר מתייחס הן לירידה בשמיעה והן לטנטון. טפסים אלה אינם מספקים מידע חדש שישנה את מסקנתו של בית המשפט המחוזי. לפיכך, הערעור להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה נדחה מאחר שהמערערת לא עמדה בתנאי הסף של בקשות חוזרות ונשנות כמפורט בסעיף 84א(ב)(3). אין צורך בבדיקה נוספת של מאפייני הטינטון או במינוי מומחה רפואי, שכן די בראיות הקיימות כדי לקבוע זאת.