רע"א 64234-03-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת. בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה בקשה לדחיית תביעה שהגישו מספר תובעים נגד בית בלב ועיריית קריית מוצקין. התובעים, דיירי בית דיור מוגן, ביקשו סעד הצהרתי וצו מניעה בנוגע לארנונה הנגבית מהם, בטענה כי בית בלב גובה מהם בניגוד לחוק ולהסכמים שלהם עם המתקן. בית משפט השלום קבע כי אין לדחות את התביעה על הסף, שכן קיימות שאלות עובדתיות ומשפטיות הטעונות בירור. לאחר מכן הגיש בית בלב בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתם, בנימוקים שונים. ראשית, ההחלטה לדחות את בקשת הדחייה לא הייתה מקרה קיצוני המצדיק ערעור מיידי, וזכויותיו של המבקש לא ייפגעו ללא החלטה מיידית. שנית, פסק הדין הקודם במקרה דומה (ע"ד 120) לא נחשב לתקדים מחייב, והמקרה הנוכחי כלל טענות נוספות ונסיבות שונות. שלישית, בית המשפט לא ראה סיבה מדוע יציינו התובעים בשלב זה את השווי הכספי המדויק של תביעתם, ומצא לנכון להגיש את הבקשה הנוכחית לסעד הצהרתי. בנוסף, החלטה קודמת בתיק אחר שהגיש בית בלב, אף שהייתה לכאורה סותרת, לא שינתה את עמדת בית המשפט. לבסוף, בית המשפט העדיף לאפשר תיקון כתבי טענות ולא לנקוט באמצעי קיצוני של דחייה על הסף. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והערבות תוחזר למבקש.