בש"א 6510/07

תקציר

פסק הדין דן בתחולת חוק ההתיישנות ביחס לשני תובעים שנפטרו, חזות ומלכי, ולתביעות עזבונותיהם, יורשיהם ותלוייהם. בעניינו של חזות, בית המשפט קובע כי יש לדחות על הסף את תביעת עזבונו ואת תביעת אלמנתו, הן כיורשת והן כתלויה, מחמת התיישנות. הגורם המכריע הוא גילוי הקשר הסיבתי האפשרי בין מחלתו של חזות לבין סביבת עבודתו, מיולי 1995. מאחר שחלפו מאז יותר משבע שנים ועד להגשת התביעה בשנת 2003, היא נחשבת מיושנת. עם זאת, תביעותיהם של ילדיו של חזות, שהיו קטינים בעת פטירתו, פטורות מתקופת ההתיישנות עד הגיעם לגיל 25 ולכן אינן נדחות. בעניינו של מלכי, שחלה במחלה ונפטר בשנת 1994, מוצא בית המשפט כי טענת המבקשים כי ידע על הקשר הסיבתי בין מחלתו לבין עבודתו טרם מותו היא טענה עובדתית הטעונה הוכחה נוספת. משכך, קובעת השופטת כי אין לדחות בשלב זה את תביעת עזבונו ושל התלויים בו, לרבות מלכי-מלקר, בשל תקופת ההתיישנות. קביעת העובדות והשפעתן על תקופת ההתיישנות צריכה להיעשות במשורה, מייעצת השופטת, תוך שמירה על איזון עדין בין זכויות התובעים לנתבעים, והתחשבות באינטרס הציבורי.