ת"א 21230-07-15

תקציר

הנתבעים התחייבו להבטיח רישום משכנתא על זכויות הרוכשים בדירה בעת העברת הזכויות לרוכשים ולרשום משכנתא בהתקיים תנאים מסוימים, לרבות ביטול הסכם המכר. עם ביטול זה התחייבו הנתבעים גם להשיב את כספי ההלוואה שניתנו לרוכשים. בית המשפט מצא כי כתב ההתחייבות יצר התחייבות ישירה מצד הנתבעים לרשום משכנתא/משכון על זכויותיהם בדירה אם הסכם המכר יבוטל וכספי ההלוואה לא יוחזרו. הנתבעים חויבו לרשום משכון/משכנתא, והשימוש במונח "משכנתא" במכתב לא גרע מהתחייבות זו. זאת ועוד, פסקי הדין הקודמים בין הצדדים לא היוו מעשה בית משפט ביחס לסעד הנוכחי המבוקש, וטענת התובע להשתק נדחתה. עם זאת, הטענה כי ניתן למשכן את זכויות הנתבעים הוגבלה לחלק ההלוואה שניתן ישירות לנתבעים, ולא כללה את החלק ששימש לסילוק שעבודים קודמים על הדירה. התובע כבר החזיק בזכות למשכון לפני הגשת התביעה הכספית, ולכן לא היה צורך להחיל את סעד העזר של רישום המשכון על הכלל בדבר מיצוי העילה. לפיכך, התביעה לרישום המשכון התקבלה ביחס לפירעון של 78% מסכום ההלוואה המעודכן, והנתבעים נדרשו לחתום על שטר משכון ולרשום את המשכון בתוך 21 יום. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, ביחד ולחוד.