סע"ש 31970-02-21

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובע כנגד הנתבע באופן חלקי. התובעת לא קיבלה תשלומים עבור שבעה ימי מחלה באוגוסט 2020 ושכרה עבור חודש ספטמבר של אותה שנה, ונפסקו לה 1,312 ₪ שכר עבודה ו-1,500 ₪ פיצויי הלנה בגין האחרונה. תביעתה לימי מחלה באוקטובר 2018 נדחית, שכן מהראיות עולה כי שולם לה תשלום מלא עבור אותו חודש. בגין הפסקות שלא התקבלו והפרשי שכר בגין עבודה במנוחה שבועית ובחגים, וכן גמול שעות נוספות, נפסק לתובע 6,310 ₪. סכום זה חושב על סמך נתוני התובע, שהיו משכנעים יותר מאלה של הנתבעת, אם כי בית המשפט מצא כי התובע ככל הנראה אכן לקח כמה הפסקות במהלך העבודה. דמי ההבראה המגיעים לתובעת עומדים על סך של 2,972 ₪, כפי שחישב בית הדין על סמך תצהירה המפורט והמשכנע יותר של התובעת, וקיבל את עמדתה כי היקף עבודתה לא צומצם במהלך העסקתה. בית המשפט אף הורה לנתבעת לפצות את התובעת בגין הפרשות שלא שולמו לביטוח פנסיוני, שלא הועברו או הועברו באיחור לקופתה. הסכום שנפסק הוא 7,306 ₪. תביעת התובע לפדיון ימי חופשה שלא הושלם מתקבלת בחלקה; לתובע נפסק סך של 2,061 ₪, בהתאם לצבירה בתלושי השכר. השופטת לא מצאה את התנהלות הנתבע חריגה דיה כדי לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש ודחתה טענה זו. עם זאת, הנתבעת חויבה לשלם 3,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בכתב לתובע על תנאי העבודה, כנדרש בחוק. סכום זה, יחד עם הסכומים שהוזכרו בפסקאות הקודמות, יכלול הפרשי הצמדה וריבית מהמועדים שצוינו בפסק הדין. למרות שהתובעת קיבלה רק כחמישית מהסכום שתבעתה, חויבה הנתבעת לשלם הוצאות משפט בסך 4,000 ₪, בשל התנהלותם בנושא ההפרשות לפנסיה. לשני הצדדים יש 30 יום לערער על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה.