עב"ל 313/97

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובת התובע, נהג מקצועי, והכיר בפגיעת הגב שלו כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. התובע, שבילה 12 שעות ביום בנהיגה בדרכים משובשות במשך למעלה מעשור, חווה זעזועים קלים חוזרים ונשנים בעמוד השדרה שלו, שגרמו לנזק מצטבר, לרבות פריצת דיסק. חוות דעת רפואית של מומחה תמכה בכך שפגיעות קלות חוזרות ונשנות אלה הובילו לפגיעה בגבו של המשיב. בית המשפט התווה שני תנאים עיקריים להכרה במיקרוטראומה: קיומן של פגיעות זעירות חוזרות ונשנות הגורמות נזק מצטבר, והצורך בעדות רפואית של מומחה המבחין בין אלה לבין הידרדרות בריאותית הדרגתית. פסק הדין קבע קשר סיבתי בין עבודת הנהיגה של המשיב לבין פגיעת גבו, והצביע על כך שתנועות חוזרות ונשנות בעמוד השדרה עקב רעידות כביש תרמו לירידת הערך. מקרה זה מהווה תקדים להכרה בפגיעות עבודה דומות אצל נהגים מקצועיים, אך מבהיר כי לא כל מקרה של נסיעה בכביש יכול להיות מוכר באופן רחב כפגיעה בעבודה ללא נסיבות ספציפיות. יתר על כן, בית המשפט הציע את הצורך להרחיב את דוקטרינת המיקרוטראומה כדי לטפל טוב יותר בפגיעות הקשורות לעבודה שאינן מכוסות כראוי ברשימת מחלות העבודה הנוכחית. ערעור המוסד לביטוח לאומי נדחה, והם חויבו בהוצאות משפט.