ת"א 13601-11-08

תקציר

התובע, שהגיש עתירה לבג"ץ נגד הנתבעים, הגיש נגדם גם תביעה אזרחית לפיצוי כספי בגין נזקים שנבעו מהתנהלותם. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה האזרחית בשל כלל ההשתק, האוסר על בעל דין להתדיין בתביעה שכבר הוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. טענת הנתבעים התבססה על שני סוגי השתק: השתק בעילה והשתק חברה. בית המשפט קבע כי ההחלטה בעתירה אינה מקימה עילה משום שהטענות בעתירה ובתביעה האזרחית, אף שהן דומות, אינן זהות. העתירה התמקדה בשלילת אישור התובע ובשיהוי בהחזרתו, ואילו התביעה האזרחית ביקשה פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתנהלות הנתבעים. גם האינטרסים שעמדו בבסיס שתי התביעות היו שונים, שכן העתירה התמקדה בחופש התעסוקתי של התובע, ואילו התביעה האזרחית עסקה בנזק קנייני. בנוסף, פרקי הזמן הרלוונטיים לא היו זהים. עם זאת, בית המשפט מצא כי התקיימו התנאים להשתק החברה. פסק דינו של בג"ץ בעתירה עסק בשאלות עובדתיות מהותיות והגיע לקביעות ולממצאים עובדתיים, תוך שהוא קובע כי התנהלות הנאשמים הייתה סבירה ומידתית. ממצאים אלה יצרו מחסום פרוצדורלי בפני התובע, שלא יכול היה להתדיין בטענות הסותרות את ממצאי בג"ץ. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבל את בקשת הנתבעים לסילוק על הסף של התביעה האזרחית. לתובע נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.