ת"פ 2139/06

תקציר

השופט זיכה את הנאשם מאשמת חבלה בכוונה לבצע פשע, מחמת ספק סביר. הספק נובע מעדויות סותרות של עדי התביעה, לרבות הקורבן, שנמצא כי תיאמו את גרסתם לאירועים, ולכן אינן אמינות. לעומת זאת, עדויות הנאשם ואחיו היו רגועות ואמינות. כמו כן, היו מחדלי חקירה מצד המשטרה, שלא מיצתה את כל כיווני החקירה, בפרט בנוגע לסכין שנמצאה בזירה, שנחשדה כנשק ששימש לביצוע העבירה. הסכין לא הוצגה בבית המשפט, ולא נעשו ניסיונות לברר האם מדובר בנשק שבו נעשה שימוש או להשוות טביעות אצבע שהיו עליו לטביעות אצבע של הנאשם או הקורבן. השופט הדגיש את חשיבותן של חקירות יסודיות, שהיו חסרות במקרה זה, והגיע למסקנה כי הראיות אינן מצביעות אך ורק על אשמתו של הנאשם. תחת זאת, התנהגותו האלימה של הקורבן והאפשרות כי שלף כלי חד תאמו יותר את גרסת הנאשם לאירועים.