עת"מ 27456-01-18

תקציר

העותרים ביקשו להוסיף את שתי חלקות הקרקע שלהם לתמ"א 1065, בטענה כי החרגתן מהתכנית אינה סבירה. הם טענו כי הכללת אדמותיהם תאפשר גישה לתשתיות ותיטיב עם הקהילה, והפנו לסעיפים רלוונטיים בתוכנית המתאר המחוזית שיכולים להצדיק את התוספת. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת ועדת התכנון הארצית לדחות את בקשת העותר הייתה סבירה ועולה בקנה אחד עם ההכרזה המקורית והתוכניות של האזור. החלטת הוועדה התבססה על שיקולים תכנוניים ראויים, ולעותר לא הייתה זכות קנויה להיכלל בתכנית. כמו כן, לוועדה היה שיקול דעת לסטות מתכנית המתאר המחוזית, אך בחרה שלא להפעילו במקרה זה, שכן התכנית דבקה בגישה תכנונית כוללת. בית המשפט גם לא מצא פגמים פרוצדורליים בתהליך קבלת ההחלטות של הוועדה. בנוסף, טענותיו של העותר בדבר אפליה כבעל קרקע פרטי ובקשות לתשתיות נוספות לא זכו לתמיכה ולא היה להן מועד הגשתן, מה שהביא את בית המשפט לדחותן. ככלל, העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות המשפט של המשיב.