רע"א 3136/00

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט את בקשת המערערים למתן רשות ערעור, תוך הדגשת חשיבות השמירה על טוהר המידות והיעילות של ההליך השיפוטי. בתחילה נדרשו המערערים להפקיד בטוחות להבטחת הוצאות המשיבים, אך בא כוח המשיבים ציין כי אין בכך צורך, ומכאן משתמע הסכמה לערעור. עם זאת, בית המשפט דבק בעמדתו והדגיש כי הסכמת הצדדים אינה מצדיקה באופן אוטומטי ערעור או עיכוב, שכן הדבר עלול לשבש את לוחות הזמנים של המשפט, להכביד על הנהלת בתי המשפט ולהאריך הליכים. בית המשפט הדגיש כי בקשות לדחייה חייבות להתחשב באינטרסים שונים, לרבות טובת הציבור, ואינן נענות באופן אוטומטי על בסיס הסכמה הדדית או ניגודי לוחות זמנים של עורכי דין. במקרה זה, בית המשפט סבר כי בקשת הדחייה ברגע האחרון אינה מוצדקת, וציין כי המערערים לא סיפקו נימוקים מהותיים להשמטתם ולא הגישו טענות מהותיות בהקדם. בנוסף, הם הניחו באופן שגוי כי בקשות להארכת מועדים ייענו באופן אוטומטי. מאחר שאף אחד מהצדדים לא התייצב לדיון, החליט בית המשפט לדחות את הערעור במקום לדחותו, הבחנה הנתמכת בכללים שיפוטיים. בית המשפט לא מצא עיוות דין, שכן המערערים לא הציגו נימוקים תקפים להשמטות קודמות שלהם, ועל כן ערעורם נדחה בצדק. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין עילה לפסיקת הוצאות, ופסק הדין ניתן ביום 28.7.2000.