ו"ע 46076-08-21

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנות דרישות הרישום בעסקאות מקרקעין על פי הדין הישראלי. לגופו של עניין, השאלה היא האם ערבות סכום אפס יכולה להיחשב כערבות תקפה לפי סעיף 16(א)(2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, לצורך רישום עסקת מקרקעין שסופה פטור ממס ואפס תמורה. המערערת, שביקשה לרשום העברת זכויות במקרקעין מחברה לבעלי מניותיה ללא תמורה ובפטור ממס, טענה כי מנגנון הערבות שבסעיף 16(א)(2) חל במקרה זה והערבות הנדרשת היא אפס. מנגד, טען המשיב כי הסדר הערבות אינו תקף במקרה של תביעה לפטור ממס. ועדת הערר בת שלושת החברים, בראשות השופט ח' קירש, דחתה פה אחד את הערעור, תוך הסכמה עם פרשנותו של המשיב כי סעיף 16(א)(2) אינו חל על עסקאות פטורות ממס ללא תמורה. החוק מחייב אישור פטור ממס או תשלום מסים, ובהיעדר שומה יש להעמיד ערבות של 20% מהתמורה (בניכוי כל מס ששולם). מאחר שערבות אפס נעדרת משמעות כספית ממשית וסותרת את תכלית החוק להבטיח תשלום מס, פירשה הוועדה את לשון הסעיף כמגבילה את אפשרות הערבות למקרים בהם יש לשלם מס. ההחלטה מדגישה כי פסיקה זו ספציפית לנסיבות המקרה, ומותירה ללא הכרעה סוגים אחרים של מקרים והתאמת מנגנון הערבות עבורם. זאת ועוד, חברי הוועדה שיבחו את מאמציו של המערער לברר את הסוגיה המשפטית, שהביאו לכך שלא הוטלו הוצאות על מי מהצדדים.