ע"פ 5558/19

תקציר

הערעור מערער על הרשעתו של המערער בתקיפה בנסיבות מחמירות בסכין, בגינן נגזרו עליו 56 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 20,000 ₪ לנפגע. המערער טען כי יש לזכות אותו בעילה של אי שפיות, וטען כי בעת ביצוע העבירה שמע קולות המורים לו לדקור, וכי מחלת נפשו שללה ממנו את היכולת להימנע מכך. לחילופין, נטען כי העונש שהוטל עליו מופרז. בית המשפט קבע, כי המערער לא הוכיח כי יכולתו להימנע מביצוע העבירה נפגעה באופן משמעותי עקב מחלת נפש. בעוד שהמערער אכן סובל מסכיזופרניה ובעל היסטוריה של שמיעת קולות, לרבות קולות המורים לו לדקור, חומר הראיות, לרבות תיעוד וידיאו של האירוע וחקירתו של המערער, הראו כי לא היה במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה. בית המשפט הדגיש כי עצם שמיעת קולות המצווה אינה שוללת בהכרח את יכולתו של אדם לבחור אם לקיימם, ובמקרה דנן, התנהלותו של המערער, הן לפני האירוע והן לאחריו, העלתה ספק לגבי טענתו כי ציית לקולות אלה. זאת ועוד, מעדותו של המערער עצמו, שנמצאה מניפולטיבית, עולה כי הוא יכול להבחין בין קולות אמיתיים לקולות שקריים וכי עומדת בפניו בחירה אם לציית להם אם לאו. בית המשפט קיבל גם את חוות דעתו של ד"ר אולמר, אשר ערך תצפית בת 11 יום על המערער והגיע למסקנה כי המערער לא היה במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה וכי הגזים בתסמיניו. באשר לעונש, מצא בית המשפט כי העונש מידתי לחומרת העבירה, בהתחשב בעברו הפלילי של המערער ובפגיעות שנגרמו לקורבן. בית המשפט דחה גם את בקשת המערערת להפחית את סכום הפיצוי, והדגיש כי הוא אינו קשור אוטומטית ליכולותיו הפיננסיות של החייב. לפיכך הציע השופט י' עמית לדחות את הערעור על הסף. השופטים י' וי' וילנר הסכימו עם ההצעה.