ע"א 790/81

תקציר

עניינו של בית המשפט העליון בסכסוך בין חברה מקליפורניה (המערערת) לבין חברה ישראלית, אלביט (המשיבה), בנוגע לאספקת רכיבי זיכרון פגומים למחשבים. בתחילה, הרכיבים היו באריזות קרמיות, אך המערערת עברה לאריזה חדשה בשם Serdip, תוך הבטחת אמינות ועמידות בפני לחות. עם זאת, רכיבים אלה התגלו כלא אמינים וגרמו לתקלות עקב קורוזיה הנגרמת על ידי לחות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת אלביט, ופסק פיצויים משמעותיים בהתבסס על החוק בקליפורניה, שהשתמע ממנו אחריות לסחירות בחוזה. בית המשפט דחה את הטענות בדבר פטור המערערת מערבות הסחורה ודחה את טענת הייצוג הרשלני. בערעור אישר בית המשפט העליון באופן חלקי את החלטת בית המשפט המחוזי, והכיר במצג השווא הרשלני של המערער כעילה לאחריות לפי דיני הנזיקין בישראל. בית המשפט קבע כי המערערת הייתה בלתי סבירה בקביעתה כי בעיית הקורוזיה נפתרה ללא בדיקה מספקת. אלביט הסתמכה על הבטחות אלה, מה שהוביל בסופו של דבר לנזקים. לפיכך חויבה המערערת לפצות את אלביט, תוך התאמות בסכום שנפסק ובריבית. בית המשפט העליון שינה את הנזקים, הפחית את סך הפיצוי וקבע שכר טרחת עורך דין על 400,000 ₪ + מע"מ. הערעור עסק במספר סוגיות משפטיות, ובהן תחולת המשפט המסחרי, חישוב הנזקים ושיעורי הריבית, ובסופו של דבר אישר את זכאותה של אלביט לפיצויים בגין רשלנות המערערת, וקבע החלטה משמעותית בדבר ייצוג רשלני ואחריות משתמעת בדיני החוזים.