בש"פ 2596/23

תקציר

התיק נסוב סביב החלת חוק הגנת הציבור מפני עבירות מין על נאשם שביצע עבירות מין בהיותו קטין. החוק מגדיר "עבריין מין" כבגיר או קטין המבצע עבירת מין ומלאו לו 19 שנים בעת ביצוע העבירה או שהגיע לגיל 19 לפני שחרורו מהכלא. הנאשם, שבתחילה נעצר ולאחר מכן נידון למאסר, טען כי משמעות ניכוי תקופת מעצרו היא שהוא שוחרר מהכלא לפני שמלאו לו 19 ולכן אינו נופל תחת הגדרת החוק כעבריין מין. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי ניכוי ימי המעצר קובע רק את משך המאסר באופן פרוספקטיבי ולא בדיעבד. כמו כן, מטרתו של חוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין היא להגן על הציבור מפני אנשים מסוכנים, וכאשר מדובר בקטינים המבצעים עבירות מין חמורות המובילות למאסר, החוק מתכוון להתייחס אליהם כבגירים עם הגיעם לגיל 19. מאחר שהנאשם היה קרוב לגיל 20 בעת שחרורו מהכלא, קבע בית המשפט כי החוק חל עליו והורה על הערכת מסוכנות. החלטה זו אישרה את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר ודחתה את הערעור, תוך הדגשה כי עונשו של הנאשם כלל גם שירות לתועלת הציבור, שאינו עולה בקנה אחד עם מאסרו בפועל.