פ"ל 5910-02-14

תקציר

השופט במקרה זה בחן בקפידה האם ניתן להרשיע את הנאשמת על סמך הודאתה בשתיית אלכוהול ותוצאות בדיקת מאפיינים, שהצביעו על כך שהייתה תחת השפעת אלכוהול. השופטת לא השתכנעה מטענת הנאשמת כי לא הייתה בהשגחה רציפה בתקופה שקדמה לבדיקת נשיפה וכי צרכה מים ועישנה, דבר שיש בו כדי לפסול את תוצאות הבדיקה. כמו כן, השופטת בחנה טענה בדבר אי התאמה בתוצאות בדיקת הנשיפה ומצאה כי פער העולה על 10% בין ערכיהם של שני חיישנים שונים אינו מצדיק את פסילת הבדיקה. בהתחשב בחומר הראיות שהוצג, הגיע השופט למסקנה כי הנאשם אשם בעבירת הנהיגה בשכרות כפי שהואשם בכתב האישום. בגזר הדין, שניתן ב-7 בספטמבר 2016, הורשעה הנאשמת, למרות טענתה לחפותה.