ת"א 182/03

תקציר

התובעת, שנפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, תבעה את הנתבעים לפיצוי נזקיה. התובע, יליד 1962, סבל מחבלות קשות בראש ובגוף בתאונה ואושפז בבית החולים. נכותה הוערכה בשיעור של 93.074% על ידי המוסד לביטוח לאומי. תנאיו של התובע תוארו על ידי מספר מומחים. פרופ' אורי וד"ר אנדלמן המליצו על שיקום וסיוע לתובע. התובע דרש פיצוי בגין הוצאות שונות כגון עזרה וסיעוד, כביסה, נסיעות וניידות, כאב וסבל, התאמת דיור, תרופות, עיסויים, דמי אפוטרופסות והפסד שכר לימוד, שהסתכמו בכ-28 מיליון שקל. הנתבעים טענו כי דרישות התובעת מוגזמות וחסרות בסיס. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע 2,242,773 ש"ח כפיצוי, סכום נמוך משמעותית מהסכום הנתבע. סכום זה כלל טיפול סיעודי עתידי בסך 9,000 ש"ח לחודש, נכות תפקודית, סיוע בעבר ובהווה, אובדן כושר השתכרות, הוצאות נסיעה וניידות, כאב וסבל ודמי אפוטרופסות. בית המשפט דחה את טענות התובעת להתאמת דיור, שכר לימוד, שיקום והוצאות רפואיות אחרות, שכן לא מצא ראיות התומכות בהן. בית המשפט גם ניכה את הקצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצוי. השופטת מתחה ביקורת על התנהלות המשפט ועל הדרישות המוגזמות והלא רלוונטיות של התובעים. כמו כן נפסקו לתובע שכר טרחת עורכי דין, בשיעור של 13% מסכום הפיצוי, מה שמביא את הסכום הכולל שישולם על ידי הנתבעים ל-2,544,062.11 ש"ח.