ת"א 1540/96

תקציר

התובע, כבן 45, נפגע בתאונת דרכים ואושפז למשך שבוע. לפני התאונה עבדה כמלצרית במשך כ-21 שנה. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שיעור הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע. התובעת סבלה מחבלות שונות ונבדקה על ידי שישה מומחים רפואיים שהעריכו את נכויותיה. המומחים העריכו את הנכות הרפואית הצמיתה שלה בין 14.5% ל-33.33%. התובעת טוענת כי היא זכאית ל-100% הפסדי שכר מאחר ואינה יכולה לעבוד יותר עקב התאונה. הנתבעת טוענת כי עד סוף שנת 1996 נמנע לחלוטין מהתובעת לעבוד, אך החל מינואר 1997 ואילך יכלה לחזור לעבוד במשרה חלקית. בית המשפט קבע כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 5.22%. עם זאת, חוסר המוטיבציה של התובעת לחזור לעבודה וחוסר נכונותה הכללית להשתלב בשוק העבודה הביאו לכך שיש להגביל את ניכוי כושר ההשתכרות שלה ליום 1.1.97. עוד קבע בית המשפט כי שכר היסוד של התובעת יעמוד על 4,250 ₪ ליום, וכי היא זכאית לזכויות סוציאליות מסוימות. לתובע נפסקו 133,980 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר, 140,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות עתידיים, 49,330 ₪ בגין נזק לא ממוני, 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר, 27,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות עתידיות, 29,500 ₪ בגין עזרה בעבר מאחרים ו-25,000 ₪ בגין עזרה עתידית. הסכומים שייפסקו יופחתו משווי הגמלאות שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, בסך 8,630 ₪, ומתשלומים תכופים אחרים בסך 46,500 ₪. הנתבע יישא בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ על הסכומים הנקובים בפסק הדין.