עת"מ 13982-04-13

תקציר

המחלוקת בפסק דין זה נסובה סביב מעמדו של ילד שנולד בישראל להורים בעלי מעמד תושבות שונה. החוק קובע כי מעמדו של ילד כזה נקבע על פי מעמדו של הוריו, אך אם הם שונים, מעמדו של האב מקבל עדיפות, אלא אם כן האם מתנגדת. עם זאת, למשרד הפנים יש מדיניות של קביעת מעמדו של הילד על סמך ההורה שאיתו יש לילד מרכז חיים. יש גם הוראת שעה שנותנת לשר הפנים שיקול דעת לתת לקטינים מתחת לגיל 14 רישיון ישיבה בישראל כדי להימנע מהפרדה מההורה המשמורן. הסוגיה המרכזית היא קביעת "המועד הקובע" לגילו של העותר, המבחין בין תחולתם של סעיפים שונים בהוראת השעה. העותרים טוענים כי יש להתחשב במועד בקשתם הראשונה, בעוד המשיבים תומכים במדיניות הנוכחית של שימוש במועד הבקשה השנייה. בית המשפט מצדד במשיבים וקובע כי הבקשה הראשונה נדחתה בהתאם לחוקים ולמדיניות שהיו קיימים אז, ובקשה חדשה הוגשה מאוחר יותר. מאחר שהחלטת המשיב סבירה ותואמת את החוק, בית המשפט לא יתערב. בנוסף, תיקון שבוצע לאחרונה בנהלים, שעשוי היה לתמוך בעניינם של העותרים, אינו יכול להיות מוחל רטרואקטיבית. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לכסות את הוצאות המשיב.