עת"א 2482-02-14

תקציר

אסיר עולם בן 85, המרצה עונש מאסר של 30 שנה בגין הרשעה ברצח בכוונה תחילה, עתר לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים בשל דמנציה מתקדמת. ועדת השחרורים המיוחדת דחתה את בקשתו, בנימוק של שיקולים של טובת הציבור, לרבות התנהגות אלימה כלפי אסירים אחרים, התנגדות משפחת הקורבן, חומרת העבירה ופגיעה אפשרית בתחושת הצדק של הציבור, באמון במערכת המשפט ובהרתעה. העותר טען כי חלה הידרדרות במצבו וכי המשך מעצרו אינו משרת אינטרס ציבורי של ממש. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת ועדת השחרורים, אף שהיא אולי בלתי סבירה, לא הייתה שגויה עד כדי כך ששום ועדה סבירה לא יכלה לקבל אותה. הם קבעו כי טובת הציבור גוברת על מצבו הרפואי של העותר, במיוחד נוכח התנהגותו הבעייתית בכלא, אופי פשעו ופוטנציאל הפגיעה במשפחת הקורבן. לפיכך, הבקשה לשחרור מוקדם נדחתה, תוך הדגשה כי ועדת שחרורים סבירה הייתה יכולה להגיע להחלטה זו.