ע"פ 29046-02-20

תקציר

הכרעת הדין דנה בשלושה תצלומים שצולמו על ידי המשיב הקשורים לשני אירועים נפרדים. התצלום הראשון, שצולם בתאריך לא ידוע, כונה תצלום מס' 0. התצלום השני, המכונה התצלום הראשון, צולם ביום 8.11.2017, לאחר שהמשיב תקף שוטר. התצלום השלישי, המכונה התצלום השני, צולם ב-13 בנובמבר 2017 ונבע מתקלה במערכת שלא רשמה את התצלום השני. המשיבה טענה כי בקשת המשטרה לקבל את התמונה הראשונה והשנייה אינה חוקית ומהווה פגיעה בזכותה לפרטיות, ועל כן מהווה הגנת צדק המצדיקה את ביטול כתב האישום נגדה בגין תקיפת שוטר. עם זאת, בית המשפט מצא כי הבקשה לצילום הראשון, אף שייתכן שאינה חוקית, אינה מצדיקה את מחיקת כתב האישום, שכן היא אינה פוגעת פגיעה חמורה בתחושת הצדק, במיוחד בהתחשב בתום ליבו של החוקר, ובעוצמת ההפרה הנמוכה. יתר על כן, למרות שהבקשה לצילום השני הייתה עוול, היא גם לא עלתה לרמה של השמטה מקוממת בוטה. בית המשפט התייחס גם לפרשת השכן, שהייתה אירוע נוסף שהביא את המשיב לתחנת המשטרה ביום התקיפה. בית המשפט מצא כי אי הקישור בין שני תיקי החקירה, וההעברה המאוחרת של חומרים מפרשת השכן להגנה, היו פגמים בהליך. עם זאת, פגמים אלה לא היו חמורים דיים כדי להצדיק את ביטול כתב האישום, מה גם שההגנה לא ביקשה דחיית דיון ההוכחות בשל איחור בהעברת החומרים. ככלל, מצא בית המשפט כי הפגמים שנפלו במשפטו של המשיב לא היו כה משמעותיים עד כי הם עמדו בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. לפיכך, הערעור על החלטת בית משפט קמא לבטל את כתב האישום התקבל, ההחלטה בוטלה והתיק הוחזר לבית משפט השלום למתן פסק דין.