פש"ר 5064-12-15

תקציר

בית המשפט הסמיך את זכותו של הנאמן לתבוע בעניין ירושת המנוח, מה שמקנה לו את הכוח להתפשר על התיק. הנושא המרכזי הנדון הוא שווי העיזבון שהותיר אחריו המנוח. לאחר הערכת נכסי העיזבון, הכוללים שתי דירות בתל אביב ובירושלים, ובניכוי החובות, מוערך שווי העיזבון הוא 4.1 מיליון שקל. החייב, שחי עם המנוח, טוען כי היו עמו ידועים בציבור ולכן הוא זכאי לעיזבון. עם זאת, היא לא סיפקה כל ראיה שתתמוך בטענה זו. אחיה של המנוחה מציעים לחייבת כהסדר פשרה בסך 1.3 מיליון ₪, שהם כ-40% ממה שתקבל אם תצליח להוכיח את תביעתה בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט התווה את האינטרסים הן של הנושים והן של החייב. מבחינת הנושים, קבלת ההסדר היא סבירה שכן היא מבטיחה פירעון מלא של החוב המגיע להם, בעוד שדחייתה אינה מועילה ורק מהווה סיכון שלא תקבל דבר. עבור החייבת, ההסדר כרוך בוויתור על הסיכוי להוכיח את תביעתה בבית המשפט לענייני משפחה, מה שעשוי להביא לקבלת 3.3 מיליון ₪, בניכוי החוב לנושים והוצאות המשפט. בהינתן שזכות התביעה שייכת לנאמן בשם הנושים, יש לתת עדיפות לאינטרסים שלהם. עם זאת, בית המשפט מכיר באינטרס הלגיטימי של החייב לנהל את ההליך אם קיים סיכוי ממשי להצלחה. לאחר ששקלה את סיכויי ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, סבורה השופטת כי בפני החייבת עומדים אתגרים משמעותיים בהוכחת טענותיה. חוסר העקביות בדבריה והראיות שהוצגו המצביעות על מעמדה הרווק של המנוחה מציבים מכשולים משמעותיים. למרות שיש כמה אינדיקציות למערכת יחסים מעבר לשכירות, השופט מעריך את סיכויי ההצלחה כנמוכים. בשקלול האינטרסים של שני הצדדים, בית המשפט מגיע למסקנה כי הצעת הפשרה סבירה ומתיר לנאמן להמשיך בה. יחד עם זאת, תינתן לחייב הזדמנות לספק ביטחון לחובות לנושים ולהוצאות המשפט עד למועד שנקבע. אם תעשה כן, הנאמן יימנע מלהתקשר בהסכם הפשרה, והחייב יוכל להמשיך בהליך בבית המשפט לענייני משפחה.