ו"ע 1235-01-21

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 19(3א) לחוק מיסוי מקרקעין בהקשר של הסכם מכר עם תנאי עתידי. הוועדה מגיעה למסקנה כי סעיף 19(3א) אינו רלוונטי במקרה זה משום שהתמורה היא כולה בכסף והמכירה עצמה אינה מותנית. פסק הדין מתייחס גם להלכת אלדר שרון, הקובעת כי מועד המכירה לצרכי מס הוא יום כריתת החוזה. חברי הוועדה מסכימים כי פסיקה זו עודנה תקפה וחלה על המקרה הנדון. בנוסף, מקבל פסק הדין את עמדת המשיב כי לחוות הדעת השמאית שהציגו המערערים אין משקל. היבט משמעותי שנבחן על ידי הוועדה הוא היוון התמורה הנומינלית לקביעת השווי הכלכלי של העסקה נכון למועד המכירה. הוועדה מקבלת את עמדת המערערת כי היוון נדרש כדי לשקף את מהותה האמיתית של העסקה ולקבוע את מס הרכישה באופן מדויק. הערך הנוכחי של התמורה העתידית מחושב על ידי החלת שיעור היוון של 6% בשנה לתקופה של 6 שנים. חישוב זה מביא את התמורה העתידית לשוויו ההוגן נכון למועד המכירה. הוועדה מחליטה כי יש לדחות את הערר באופן חלקי, ושווי הרכישה נכון למועד המכירה (מאי 2019) נקבע על 29.7 מיליון שקל. השופט קירש וחבר הוועדה תמיר שדה מסכימים עם ממצאיו והמלצותיו של רו"ח פרידמן. כמו כן, הוועדה מחליטה שלא להטיל על המערער הוצאות משפט משמעותיות, בהתחשב בתוצאות פסק הדין ובעיוותים הכלכליים של יישום גורף של פסק דין אלדר שרון.