ת"א 39301-03-18

תקציר

השופט פסק לטובת התובע בסכסוך על הסכם פיתוח מקרקעין. הנתבעים, בעלי הדירות, טענו כי חתמו רק על מסמכים מקדמיים לקבלת אישור העירייה ולא התכוונו להתקשר בהסכם מחייב. עם זאת, השופט מצא כי הנתבעים הבינו את ההשלכות של ההסכם בן 37 העמודים עליו חתמו, אשר פירט במפורש את התנאים וההתחייבויות. השופט בחן את עדויות העדים, לרבות שיחה מוקלטת, ומצא כי הנתבעים שינו את דעתם לאחר חתימתם בשל שינוי הנסיבות, אך לא סיפקו הצדקה מספקת לביטול ההסכם. השופט התייחס גם לחזקה המשפטית לפיה אדם חותם על מסמך מתוך הבנת תוכנו, והנתבעים לא הצליחו להפריך חזקה זו. בנוסף, ציינה השופטת כי גרסת התובע לאירועים אוששה על ידי מספר עדים ותאמה את הראיות החיצוניות, בעוד שטענות הנתבעים אינן עקביות ואינן מבוססות. השופטת הדגישה כי מטרת ההסכם ותנאיו הובנו על ידי הנתבעים, ואי סדרים קלים בהליך החתימה לא פסלו אותו. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 60,000 ₪, שהתחלקו שווה בשווה בין הדירות.