רע"א 3015/05

תקציר

בתובענה שלח המשיב מכתב לנשיאת בית משפט השלום בירושלים, בו טען טענות בדבר התנהלותם של המבקשים, אשר המבקשים ראו בה לשון הרע. המבקשים תבעו את המשיב, אך בית משפט השלום דחה את התביעה, תוך שהוא מצטט את סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, הקובע חסינות מפני אמירות שנאמרו "במהלך דיון" בבית המשפט. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי, אך גם זה דחה את התביעה, תוך שהוא מסכים עם פרשנותו של בית משפט השלום לחוק ומציין את הסכמת המשיב להתנצל. לאחר מכן הגישו המבקשים רשות ערעור על פסק דין זה, שנדחה על ידי בית המשפט, תוך הסכמה עם פרשנותם של בתי המשפט הקודמים לחוק ולא מצא עילה להתערב. המבקשים חויבו בהוצאות משפט של המשיב, בסך 10,000 ₪. בית המשפט הדגיש את הצורך בתרבות של איפוק בשיח בין הצדדים וכי להגנות מוחלטות יש גבולות, אך במקרה זה הקו לא נחצה.