תא"ח 5015-10-12

תקציר

התובעת, היורשת של נכס בעלה המנוח, תובעת לפנות את הנתבעים מדוכן שוק מושכר בשפרעם. חוזה השכירות, שנחתם בשנת 2007 בין התובעת לבין הנתבעת מס' 1, קובע תקופת שכירות של שלושה חודשים, המתחדשת לשלוש תקופות נוספות, כאשר כל אחד מהצדדים יכול לסיים את חוזה השכירות בהתראה של שבוע. התובע שלח לנתבעים הודעות פינוי בשנים 2011 ו-2012 בגין אי תשלום דמי שכירות, להם חלקו הנתבעים על הסכום המגיע להם. הנתבעים טענו כי הנתבע מס' 2 היה שותפו של התובע בנכס, ולכן לא ניתן לפנותו. עוד טענו כי השקיעו בנכס באופן משמעותי וכי צדדים שלישיים ייפגעו מפינוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות לטענותיהם וכי עדויותיהם אינן אמינות. יתר על כן, בחוזה השכירות צוין במפורש כי כל התוספות שנעשו בנכס שייכות למשכיר (התובע). התובעת, לאחר שהוכיחה את בעלותה בנכס, הייתה זכאית לפנות את הנתבעים. בית המשפט הורה לנתבעים לפנות את המקום ולשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לנאשמים זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. פסק הדין גם מאפשר לתובעת לפתוח בהליכי פינוי מיידיים אם תבחר בכך, תוך מתן אפשרות לצדדים שלישיים המחזיקים בנכס לנהל עמה משא ומתן על זכויותיהם. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 24.2.2013.