ע"א 51/86

תקציר

בעלי חלקת קרקע התקשרו עם קבלן בניין ב"עסקת קומבינציה", לפיה הקבלן יבנה על הקרקע בניין דירות וחנויות ובתמורה יקבל בעלות חלקית בקרקע. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לביצוע ההסכם ביניהם, מה שהוביל את בעלי הדירות להגיש תביעה לבית משפט השלום כדי למנוע מהקבלן להעביר את הדירות הבנויות. בהסכמת שני הצדדים, הסכסוך כולו הועבר לבורר. פסק הבורר קבע את רישום הבניין כבית משותף, כאשר חלקים מסוימים ממנו הם רכוש משותף ואחרים מתחלקים בין הצדדים, וחייב את הקבלן לשלם לבעלים פיצויים בתוך 30 יום, עם חתימת הבעלים על הטפסים הדרושים. כמו כן נדחתה בקשתם של הקבלנים לייפוי כוח לחתום בשם הבעלים. שני הצדדים הסכימו לאישור פסק הבורר על ידי בית המשפט המחוזי, אך בהמשך טענו הבעלים כי הקבלן לא עמד בהתחייבויותיו על פי פסק הבוררות. הקבלן, לעומת זאת, טען כי החלטת הבורר היא סופית והגיש תביעה לבית המשפט המחוזי לחייב את הבעלים להעביר אחוז מהקרקע. בית המשפט מינה כונס נכסים לרישום הבית המשותף ולהעברת הדירות, אך בית המשפט העליון, בקבלו את ערעור הבעלים, קבע כי פסק הבורר אינו סופי וכי כוונת הצדדים, כאמור בהסכם, היא לרשום את הבית המשותף. בית המשפט העליון דחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את תביעת הקבלן והורה לו לשלם את שכר טרחת הבעלים.