עמ"נ 14032-04-15

תקציר

המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור שכן הוא עוסק בשאלות עובדתיות שכבר הוכרעו על ידי ועדת הערר ואין לבחון אותן מחדש על ידי בית המשפט. המשיב טוען כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ועל כן יש לקיימה. זאת ועוד, המשיב טוען כי גם החלטת הוועדה בדבר היעדר ראיות שהציגה המערערת לתמיכה בטענותיה בעניין החניות היא סבירה ואין להתערב בה על ידי בית המשפט. המשיב חולק גם על טענות המערערת לפיהן היה על העירייה לחייב את שוכרי החניות, א. שגיב ושות' עורכי דין, בגין תקופות פברואר 2009 עד ינואר 2011 ופברואר 2011 ואילך. לטענת המשיב, מעולם לא נשלחה אליהם הודעה רשמית בדבר חילופי המחזיקים, ובהסכם השכירות שהגישה א. שגיב ושות' לא צוין דבר בנוגע לחניות. החלטת הוועדה, שצידדה במשיב בעניין זה, הייתה סבירה והתבססה על ראיות עובדתיות. לפיכך, המשיב סבור כי אל לו לבית המשפט להתערב במקרה זה ולדחות את הערעור. מנגד, טוענת המערערת כי די בהימצאותו של סעיף חניה בהסכם החכירה כדי להודיע לעירייה על העברת הבעלות בחניונים. בנוסף, מבקש המערער להביא ראיות חדשות שלא הוצגו בפני ועדת הערר, בטענה כי הן מוכיחות את סימון החניות והודעותיהן. המשיב מתנגד לכך וקובע כי ניתן היה להציג את הראיות בקלות קודם לכן וכי הן אינן רלוונטיות לערעור, שכן מדובר בתקופה שמחוץ לשנות המס הנדונות (2013-2014). השופט מסכים עם טענות המשיב ומחליט לדחות את הערעור. עוד קובע השופט כי אף צד לא יחויב לשלם את שכר טרחתו של הצד השני, וכל צד יישא בהוצאותיו. פסק דין זה ייכנס לתוקף באופן מיידי, ופסק הדין של בית המשפט יישלח לשני הצדדים.