ע"מ 1058/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מאבק משפטי ממושך בין בני זוג גרושים על חלוקת נכסיהם. התביעה הובאה במקור בפני בית המשפט לענייני משפחה על ידי המשיב, אשר ביקש פסק דין הצהרתי בדבר זכאותה למחצית הכספים והזכויות שנצברו על ידי בעלה של המערערת במהלך נישואיהם. לאחר משא ומתן ממושך ותקופה של ניסיונות פיוס, פסק בסופו של דבר בית המשפט לענייני משפחה לטובת המשיב, וקבע את מועד הקרע הסופי בין הצדדים כמועד פסק דינו של בית הדין הרבני שחייב את הגירושין. בית המשפט אף התווה את חלוקת הנכסים השונים, לרבות בית המגורים, כלי הרכב והכספים הכספיים, כאשר המשיב זכאי למחצית מערכם נכון למועד הקרע. הבעל המערער ערער על פסק דין זה משלושה טעמים עיקריים: חוסר איזון בנכסי המשיב, קביעת מועד הקרע והשלכות פסק הדין המאוחר. עם זאת, הערעור נדחה. בית המשפט ציין כי פסק הדין ניתן בדרך של פשרה, המקנה לפסיקה הראשונית סמכויות רחבות ומקשה על התערבות. הודגש כי על ערכאת הערעור להתערב רק במשורה במקרים כאלה. יתר על כן, לגופם של טיעוני המערער לא היה משכנע. בית המשפט מצא כי יחסי הצדדים התאפיינו בתקופות מתחלפות של סכסוך ופיוס וכי המערערת גילתה רצון בפיוס. בכך אושר מועד הקרע כפי שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה. גם חלוף הזמן והחריגה הנטענת מהפשרות הצפויות לא נחשבו עילה מספקת לביטול פסק הדין. כתוצאה מכך, פסק הדין המקורי נשמר, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב.