ע"א 73/89

תקציר

המערערת, חברה שעסקה בעיקר בייצור ומכירה של סלטים, ערערה על שומות המס שקבע פקיד השומה המשיב לשנים 1983-1979, אשר נעשו על פי מיטב שיקול דעתו של פקיד השומה בשל הימנעותו של המערער מניהול פנקסי חשבונות נאותים. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור ותיקן היבטים מסוימים של השומה. הן המערער והן המשיב ערערו לבית המשפט העליון. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט העליון היו האם פקיד השומה סירב כדין לקבל את דיווחיו והצהרותיו של המערער לשנות המס הרלוונטיות, האם פסילת ספרי המערער נעשתה כראוי ונטל ההוכחה המוטל עליו. בית המשפט קבע, כי סירובו של פקיד השומה היה כדין לשנות המס 1982 ו-1983, שכן הספרים היו חסרים, אך לא לשנים 1979-1981, שכן המערערת הגישה מסמכים מסוימים, אם כי אינם מספיקים כדי להיחשב כספרי חשבונות. עם זאת, מאחר שהמערערת לא הצליחה להוכיח כי מסמכים אלה מהווים פנקסי חשבונות, גם סירובו של פקיד השומה לשנים אלה היה כדין. באשר לנוהל פסילת ספרים, מצא בית המשפט כי פקיד השומה עמד בדרישות לשנות המס 1982 ו-1983, אך לא לשנים 1979-1981, שכן לא שלח הודעת פסילה. עם זאת, מאחר שהמערער לא יכול היה להראות כי ברשותו ספרים, אין בהעדר הודעה מוקדמת כדי להפוך את הפסילה לבלתי חוקית. משכך, נשא המערער בנטל להוכיח כי השומה הייתה מופרזת. בית המשפט דן בהרחבה בעקרונות המסדירים שומות על פי מיטב שיקול דעתו של פקיד השומה, והדגיש כי שומות כאלה צריכות להתבסס על ראיות כלשהן ולא על השערות בלבד, ויש לעשותן בתום לב. בית המשפט מצא כי הערכת פקיד השומה, שהתבססה על צריכת ביצים, לא הייתה שרירותית או מופרכת, אך הסכימה עם התיקון שקבע בית המשפט המחוזי בנוגע לכמות הביצים הנמכרות בקמעונאות. באשר לייצור סלטי ביצים, קבע בית המשפט כי שגה שופט הערכאה הראשונה בכך שהתעלם לחלוטין ממרכיב זה, והורה לפקיד השומה לבחון מחדש את הסוגיה. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש להחזיר את השומה לפקיד השומה לדיון נוסף לאור ממצאיו, וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בשני המקרים.