ע"פ 2518/94

תקציר

שני אחים, אברהם ומרדכי, נעצרו לאחר שנצפו צועדים יחד לכיוון יער ירושלים. מרדכי נראה זורק חבילת סמים בעת שנמלט מהמשטרה, וטביעת אצבעו של אברהם נמצאה על חבילת סמים אחרת שהתגלתה בקרבת מקום. בית המשפט המחוזי הרשיע את שני האחים בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, אך זיכה אותם מאישומים אחרים הקשורים להחזקת סמים, החזקת נשק והחזקת כלי צריכה. בית המשפט מצא את ההסברים שנתנו האחים להחזקתם בשקיות כבלתי סבירים ובלתי מהימנים, והגיע למסקנה כי כמות הסמים מצביעה על כך שהסמים אינם לשימוש עצמי. שני האחים ערערו על הרשעתם ועל גזר דינם, והמדינה ערערה על זיכויים בשאר סעיפי האישום. בית המשפט העליון דחה את ערעורי האחים, וקבע כי הערכת בית המשפט המחוזי את הסבריהם הייתה סבירה. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע כי יש לייחס את כל כמות הסמים שהתגלתה באזור - כ-400 גרם - לשני האחים, שכן אין כל אינדיקציה לכך שמי מהם שייך למישהו אחר. עוד קבע בית המשפט כי יש להרשיע את האחים בהחזקת האקדח, התחמושת והמאזניים האלקטרוניים שנמצאו בזירה. השופט בך הדגיש כי המשפט הפלילי אינו דורש ודאות מוחלטת, וכי החזקת מלוא כמות הסמים והפריטים האחרים בידי האחים הייתה הפרשנות ההגיונית היחידה לעובדות. לפיכך אושר עונשם של שני האחים, וערעור המדינה התקבל על תנאי.