ת"א 64091-07-18

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (התובעת) הגיש תביעה נגד הנתבעים, שהם חוכרי חלקת קרקע במושב בן זכאי, בגין שימוש בקרקע ובמבנים עליה בניגוד למטרה שלשמה הוחכרה להם. התובעת דרשה מהנתבעים לפנות את המבנים בקרקע או לקבל את ההיתרים הנדרשים, וכן דרשה תשלום דמי שימוש בהתאם לחוק ההעשרה. הנתבעים טענו כי המבנים והקרקע שימשו למטרות חקלאיות או בהתאם לתכניות הבנייה הרלוונטיות. לחילופין, טענו הנתבעים כי גם אם היה שימוש בלתי מורשה, אין לחייבו במלוא התעריף בשל נסיבותיהם האישיות. בית המשפט קיבל את טענות התובעת וקבע כי הנתבעים אכן עשו שימוש בקרקע ובמבנים בניגוד לשימוש המותר. נמצא כי נעשה שימוש במבנים הבאים בניגוד להסכם השכירות: ממ"ד נייד (מבנה 2), בית מגורים נוסף (מבנה 3), סככה פתוחה (מבנה 4), מבנה לול המשמש לאגירת מדי מים (מבנה 5) ואזור אחסון פתוח לערימות אספלט. בית המשפט הורה לפנות או להרוס מבנים אלה, למעט בניין 3, שניתן לו זמן רב יותר להריסה מאחר שכבר פונה. כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע דמי שימוש, שחושבו לפי 6% משווי הקרקע. האגרות חושבו על בסיס תקופת השימוש הבלתי מורשה, מ-1 בינואר 2015 עד 31 בדצמבר 2018, למעט בניין 5, שתקופת השימוש הבלתי מורשה לגביו הייתה מ-16 ביוני 2015 עד 12 ביוני 2017. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים לגבי נסיבותיהם האישיות, וציין כי הם לא הוכיחו כי המשק היה מקור פרנסתם היחיד. לבסוף, בית המשפט הורה לתובעת להגיש חישוב של דמי השימוש בהתאם לקביעות שנקבעו בפסק הדין, ולנתבעים להגיב. לאחר מכן ייקבעו הסכומים הסופיים, כולל חיובים נוספים.