רע"א 4043/10

תקציר

פסק הדין הנדון מבוסס על מחלוקת על עיתוי הגשת בקשת החסינות. המבקשים לא הגישו את בקשתם לחסינות בתוך 30 הימים הסטטוטוריים שנקבעו, ובית משפט קמא דחה את בקשתם בנימוק של שיהוי. המבקשים ערערו על החלטה זו, אך ערכאת הערעור בחרה לדחות את בקשתם. שופט הערעור קבע כי מאחר שהבקשה הוגשה באיחור כה רב – למעלה משנה לאחר המועד הקבוע בחוק – יהיה זה נבון יותר לאפשר לבית המשפט קמא לסיים את עבודתו. השופט הדגיש כי ניהול ערעורים במקביל בין שתי ערכאות עלול לגרום לסיבוכים ועיכובים מיותרים, במיוחד לאור העובדה שהמבקש עדיין יכול לערער על פסק דינו הסופי של בית משפט קמא. למעט במקרים חריגים, אל לערכאת הערעור לבחון החלטות ביניים כמו זו. עוד ציינה השופטת כי ייתכן שמצבו של המבקש לא ישתנה, גם אם בקשת החסינות הייתה נשקלת לגופה, בשל אופי הטענות וההודעות שהוגשו על ידי כל הצדדים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לכסות את הוצאות המשיבים, אשר יילקחו מהערבות שהופקדה על ידם. התיק הוחזר לבית משפט השלום להמשך הליכים.