עת"מ 18894-04-11

תקציר

העותר, שבבעלותו חלקת קרקע, מצוי בסכסוך ארוך שנים עם הוועדה המקומית לתכנון ובניה (המשיב) בנוגע לתשלום היטל השבחה בגין עליית ערך נכסיו. הוועדה אישרה תכנית השבחה הנוגעת למקרקעי העותר, שנתנה להם אפשרות להכין לוח שומה או לדחות את התשלום עד למועד הפדיון. הוועדה לא החליטה במפורש באיזו אפשרות הם בוחרים, מה שעל פי החוק אומר שהתשלום נדחה למועד המימוש. למרות זאת, המשיב נוהג כאילו פורסם לוח שומות, דבר שהביא את העותר להאמין כי הוא קיים. בקשת העותר לשלם את ההיטל על סמך אומדן משנת 1984 נדחתה מספר פעמים, הדחייה האחרונה הייתה בשנת 2009. עם זאת, העותר לא הגיש עתירה עד שנת 2011. בית המשפט מצא כי חל שיהוי סובייקטיבי עצום בהגשת העתירה, אשר אינו יכול להיות מוצדק על ידי העותר. בנוסף, קבע בית המשפט כי טעותו הראשונית של המשיב בכך שהתיר תשלום על בסיס האומדן לא מנעה מהם לתקן את טעותם, מה גם שהדבר מנוגד לחוק. עוד קבע בית המשפט כי העותר לא נפגע מהיעדר לוח שומה, שכן תמיד יכול היה לבקש שומה על פי החוק. יתר על כן, חל גם שיהוי אובייקטיבי בהגשת העתירה, שכן המשיב תיקן את טעותו לפני שנים, וקבלת העתירה תאלץ אותו לחזור למדיניותו השגויה הקודמת. לבסוף, לא היה עניין ציבורי בקיום העתירה, שכן האינטרס בגביית היטל השבחה נכון גובר. לפיכך, העתירה נדחתה בשל השיהוי בהגשה וחוסר יכולתו של המשיב להיאלץ לקבל את ההיטל על בסיס האומדן. העותר חויב לשלם את הוצאותיו והוצאותיו של המשיב.