רע"פ 4642/22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, והדגיש כי חופשה כזו ניתנת רק במקרים נדירים הכרוכים בשאלות משפטיות רחבות היקף או בעיוות דין פוטנציאלי. עניינו של המבקש הוגדר ספציפי וחסר בסוגיות מהותיות אלה. למרות שהמבקש טען כי שגה בית המשפט המחוזי ביחס לסעיף 40י לחוק העונשין, בית המשפט הבהיר כי כל טעות מינורית אינה פוגעת בהוגנות עונש המאסר בן עשרת חודשי המאסר, המתיישב עם נורמות הענישה בגין העבירה. המבקש גם לא הגיש את הערעור במועד, והגיש את הבקשה בסמוך למועד גזר הדין, שבית המשפט מתח עליו ביקורת כאסטרטגיה לדחיית הענישה. בית המשפט חזר על חוסר הכדאיות של הגשות מאוחרות שנועדו לדחות את ביצוע גזר הדין, וקבע כי הן הערעור והן הבקשה הנלווית לעיכוב ביצוע היו מיותרים ולא משכנעים. בכך אישרה ההחלטה את הפסיקות הקודמות ואישרה את גזר הדין, תוך דחיית הבקשה.