ת"פ 22390-06-16

תקציר

הנאשמים ביקשו מבית המשפט להורות על מחיקת כתב האישום נגדם בעילה של אכיפה בררנית ודוקטרינת הביקורת המנהלית בתיקים פליליים, בטענה כי קיימות נסיבות אישיות חריגות שהיו צריכות להוביל את המאשימה לבחור בהליך המנהלי. בית המשפט הכיר בכך שאחד הטעמים להכרה בהגנה מפני צדק הוא אכיפה בררנית, שמשמעותה אכיפת החוק תוך הבחנה פסולה בין מקרים דומים. בית המשפט קבע מבחן תלת שלבי לבחינת טענת אכיפה בררנית ומצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות לאכיפה בררנית, שכן המקרים אליהם התייחסו לא היו דומים דיים למקרה הנוכחי. בית המשפט בחן גם את חוקיות החלטת המאשימה להגיש כתב אישום במקום לפנות לערוץ מינהלי ומצא כי המאשימה שקלה שיקולים רלוונטיים כגון חומרת המעשה, טיב הראיות ועוצמתן ומדיניות האכיפה של הרשות, תוך מתן משקל ראשוני לחומרת המעשה ונסיבותיו, שהיה סביר במקרה הזה. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי ההליך הפלילי לא היה בלתי סביר או עיוות מהותי, והמאשימה לא פגעה בזכויותיהם החוקתיות של הנאשמים, מה גם שההליך משרת את האינטרס הציבורי. לפיכך, דחה בית המשפט את טענותיהם המקדמיות של הנאשמים ולא ביטל את כתב האישום.